הלקחים הראשוניים מהמלחמה הם הצורך לתת לגיטימציה לאופציה של מכה מקדימה ומלחמות מנע; להרחיב את ההשקעה בטכנולוגיה חדשנית כדי לשפר יותר את היתרון האיכותי של צה”ל; להגדיל את תקציב הביטחון ולהרחיב את צה”ל; להשיג יכולת לפרוס כוחות גדולים יותר להגנת הגבולות ולהילחם בו בזמן ביותר מחזית אחת.
בעוד שורות אלה נכתבות, המלחמה נמשכת ועשויה להתעצם. אולי מוקדם מדי ללמוד לקחים נחרצים בשלב זה. לכן, הייתי מסייג את כל הממצאים להלן בהצעה שיש להעמידם במבחן של ביקורת שיטתית – לצד בחינת המציאות הצבאית והפוליטית שלנו – לאחר שהמלחמה תסתיים.
המלחמה הזו יצאה לדרך בהפתעה, שמזכירה את הפתעת מלחמת יום הכיפורים בדיוק 50 שנה ויום קודם לכן. שירותי המודיעין כשלו במשימת ההתראה המוקדמת, קו ההגנה הראשון לאורך הגבול קרס ונכבשו יישובים, רמת האבדות בשלב הראשון הייתה מחרידה כאשר רבים נפלו בשבי, ועבר זמן לא מבוטל עד שצה”ל התאושש ונלחם בהצלחה לגרש את הפולשים. אולם ההבדל העיקרי הוא שבשנת 1973 התמודד צה”ל מול שני צבאות גדולים ומצוידים היטב, בעוד שב-2023 הוא מתמודד עם כוח צבאי מוגבל ללא חיל אוויר או שריון.
בשנת 2023, רוב ההרוגים והחטופים הם אזרחים שנרצחו או נלקחו מבתיהם. מבחינה זו, הפיגוע זעזע את יסודות תפיסת ההגנה של ישראל. האכזריות הצרופה של תוקפי חמאס הוסיפה לאובדן תחושת הביטחון בקרב הציבור הרחב מאז שהתברר שמעבר לגדר אפשרנו את צמיחתו של ארגון ברברי, אכזרי יותר מדאעש או אל-קאעידה.
יחד עם זאת, יש לומר גם שצה”ל אכן התאושש בצורה מרשימה. המעבר למתקפה קרקעית שמטרתה השמדת חמאס התנהל בצורה מסודרת מאוד וכוחות היבשה והים ניצלו היטב את תקופת ההמתנה, שבמהלכה פעל חיל האוויר באינטנסיביות ברצועת עזה. פעולות רב-זרועיות משולבות קילפו את שכבות ההגנה של חמאס וצה”ל פועל כעת בגרעין העירוני של העיר עזה, לקראת השתלטות על מרכזי הפיקוד והשליטה של חמאס. צה”ל יצטרך אז להחליט מתי וכיצד להאריך את פעולותיו כדי לחסל את חמאס בשטחים האחרים בעזה, בעיקר בחלק הדרומי של רצועת עזה. משימת צה”ל רחוקה מלהסתיים. הקצב איטי, אך הוא מאפשר לצה”ל לשמור על חיי חייליו ובמקביל מקל על יציאתם של כמות עצומה של אזרחים מאזורי הקרבות לכיוון דרום הרצועה.
בשום מקום לא הצליח חמאס לדחוק את התקדמות צה”ל. הוא אומנם לא התפורר, אפילו לאחר שבועיים מתחילת המערכה הקרקעית, אבל יכולתו של חמאס לשגר רקטות נפגעה משמעותית והשליטה שלו על האוכלוסייה האזרחית מתרופפת. הדרג העליון של פיקוד חמאס שרד עד כה. אבל הפיקוד בדרג הביניים שלו נפגע קשות, במידה שכנראה הפחיתה את יעילות הלחימה שלו. ובכל זאת, חיילי חמאס נשארים נחושים, כנראה משום שהם מאמינים שאין להם ברירה. ישראל נחושה לחסל אותם, ולכן הם מעדיפים להילחם עד הסוף.
נראה כי ארבעה לקחים עיקריים מתגלים עבור צה”ל והמנהיגות העתידית של ישראל.
ראשית, ישראל תצטרך להפעיל כוחות גדולים יותר כדי להגן על גבולותיה. יש להעריך את גודלם של כוחות כאלה על בסיס הלקחים המרים של 7 באוקטובר. מוכנות לצמיתות ל”תרחיש הגרוע ביותר האפשרי” חייבת להפוך לאחת מהנחות התכנון של צה”ל להגנת הגבולות. הקריטריון צריך להיות לא הפוטנציאל של האויב, אלא ההשלכות של התקפת פתע.
שנית, אין ברירה אלא להגדיל את תקציב הביטחון. צה”ל יהיה גדול יותר, ותקציבו יגדל. המצב הנוכחי מצביע על מחסור בהרכבי יחידות המסוגלות לעסוק ביותר מחזית אחת. מחסור זה מחייב הרחבת סדר כוחות היבשה. אין זו מהפכה מחשבתית, אלא שיקום של מה שהוזנח.
דוגמה טובה להיערכות מוצלחת היא מערך ההגנה מפני טילים, המשתרע על פני כל הארץ ונועד להתמודד עם מגוון איומים. לאחר סיום המלחמה, ישראל יכולה להצביע בגאווה על ההצלחות של כיפת ברזל, קלע דוד וחץ 2 ו-3 וכן הפטריוט האמריקאי. הם יירטו את רוב האיומים; תחקיר שיטתי יניב פתרונות עתידיים לכשלים הספציפיים המעטים. מבחינה זו שימשה המלחמה שדה מבחן משמעותי ביותר.
שלישית, אין זה נכון לטעון – כפי שעשו מבקרים לא מעטים – כי יותר מדי כסף הוצא על טכנולוגיה על חשבון אימונים ורמות גבוהות יותר של מוכנות לחימה. כפי שמתברר, המבצעים הקרקעיים מוכיחים כי הטכנולוגיה חיונית להצלחת צה”ל בכלל, ולאתגרים הספציפיים של לוחמה עירונית בפרט. כיפת ברזל, “מעיל רוח” (הגנה פעילה על מגן משוריין), ומגוון כלי הטיס הבלתי מאוישים המלווים חיילים ומספקים מודיעין טקטי והגנה מפני אש ש”מעבר לפינה” – כולם מוכיחים את הנקודה הזאת. למעשה, מבוטלים איומים שפעם היו גובים מחירים כבדים מכוחות צבאיים במצבים כאלה. הטכנולוגיה מחזירה את השקעתה לא רק בהגנה אלא גם בהתקפה, ככלים המאפשרים למפקדים לרכז כוח אש גדול ומדויק כדי להסיר מכשולים בפני התקדמותם. ההשקעה בחדשנות חייבת להימשך.
לבסוף, הנחות יסוד המשותפות לדרג המדיני, הצבאי והמודיעיני הכשילו אותנו; דברים חייבים להשתנות. במהלך השנים ביטלו מערכת הביטחון וההנהגה הפוליטית את הרעיון של “מתקפת מנע”, שלא לדבר על הרעיון של פתיחת ב”מכה מקדימה”.
תארו לעצמכם מה היה קורה אילו החליטו ראש הממשלה בנימין נתניהו או קודמיו על מתקפה קרקעית מונעת נגד חמאס משום שהאיום היה גדול או קרוב מדי. ידיד ואויב כאחד היו מצליפים בישראל בכל פורום. אמריקה הייתה מעריכה מחדש את תמיכתה, ומשאירה את ישראל מבודדת (אפילו בתוך הקונגרס, מעמדה של ישראל היה מאותגר בשל “מעשה התוקפנות” הזה). רוסיה הייתה מאיימת להפיל מטוסי צה”ל מעל סוריה. היחסים עם השותפים להסכמי אברהם במפרץ היו מתוחים ביותר. דעת הקהל בישראל הייתה פונה נגד הממשלה ומאשימה אותה בהכפפת הביטחון הלאומי לצרכים פוליטיים.
כבר לא. מצב הרוח של המדינה השתנה, וכך גם התמיכה בישראל בחו”ל. על מנהיגיה העתידיים של ישראל להחזיר לארגז הכלים של הביטחון הלאומי את ההבנה שמלחמות ברירה הן לגיטימיות. ישראל אינה צריכה לחכות להיות מותקפת. ישראל חייבת לשקול ברצינות פעולות מניעה כדי למנוע הצטברות יכולות צבאיות המאיימות על המדינה – לא רק איום גרעיני אלא גם הסרה של איומים קונבנציונליים חריפים. יש להחיל את “דוקטרינת בגין” (שלפיה נקטה ישראל פעולה צבאית מונעת נגד מטרות גרעיניות תחילה בעיראק, ב-1981, ולאחר מכן בסוריה ב-2007) גם על ארגונים כמו חיזבאללה כאשר הם מנסים לרכוש טכנולוגיות שוברות שוויון. מדינה קטנה כמו ישראל, מוקפת באיומים רבים אך בעלת טכנולוגיה עילית, חייבת מדי פעם לצאת למלחמת מנע. זה האמצעי היחיד שיכול היה למנוע את האסון של ה-7 באוקטובר. אבל זה לא היה נראה לגיטימי לא בבית ולא בחו”ל. זה חייב להשתנות.
כשהמלחמה עדיין בעיצומה, ניתן אפוא – במידה רבה של זהירות – להצביע על ארבע משימות להנהגה הצבאית והפוליטית לאחר המלחמה. ראשי המערכת כביטחונית והמידינית צריכים לחתור להשגת הסכמה לאומית רחבה את מימוש ארבעת הנושאים האלה:
א. מתן לגיטימציה לאופציה של מלחמת בחירה ופעולה מונעת;
ב. הרחבת ההשקעה בטכנולוגיה חדשנית על מנת לשפר את היתרון האיכותי של ישראל;
ג. הגדלת תקציב הביטחון והרחבת צה”ל;
ד. וכך, השגת יכולת לפרוס כוחות גדולים בהרבה להגנת הגבולות בכל עת ולהילחם בו בזמן ביותר מחזית אחת.
גרסה אנגלית של מאמר זה פורסמה במקור על ידי The Jerusalem Strategic Tribune, ב-18 בנובמבר 2023.
סדרת הפרסומים “ניירות עמדה” מטעם המכון מתפרסמת הודות לנדיבותה של משפחת גרג רוסהנדלר
תמונה: IMAGO / Xinhua
- בניית אתרים